הלכה: הָאוֹמֵר בְּנִי זֶה מַמְזֵר אֵינוֹ נֶאֱמָן כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר. בְּנִי זֶה. נֶאֱמָן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לָתֵת לוֹ אֲבָל לֹא לִיקַּח מִמֶּנּוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלָא מַתְנִיתָא הִיא. אֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן אוֹמְרִין עַל הָעוֹבֵר שֶׁבְּמֵיעֵיהָ מַמְזֵר הוּא אֵינָם נֶאֱמָנִין. דִּילְמָא עַל דְּרִבִּי יְהוּדָה אִתְאֲמָרַת. דְּרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. נֶאֱמָנִין עָלֶיהָ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לָתֵת לוֹ אֲבָל לֹא לִיקַּח מִמֶּנּוּ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. עוֹד הִיא מַתְנִיתָא. כִּי אֶת הַבְּכוֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר. הָיוּ מַחֲזִיקִים בּוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ וּבִשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר. אֵינוֹ בְנוֹ. אֵינוֹ נֶאֱמָן. שֶׁאֵינוֹ בְנוֹ וּבִשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר. בְּנִי הוּא. נֶאֱמָן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל קַדְמִייָתָא נֶאֱמָן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי הוּנָא. הָיוּ מַחֲזִיקִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא מִשִּׁפְחָתוֹ נֶאֱמָן. הָיָה עוֹמֵד בְּצַד הַמּוּכְסִין וְאָמַר. בְּנִי הוּא. וְחָזַר וְאָמַר עַבְדִּי הוּא. נֶאֱמָן. עַבְדִּי הוּא. וְחָזַר וְאָמַר בְּנִי הוּא. אֵינוֹ נֶאֱמָן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נֶאֱמָן. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּגִין אִילֵּין כּוּתָאֵי דִּינּוּן מְשַׁעְבְּדִין בִּבְנֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אית תניי תני. אפי' בסיפא נאמן ומוקי לה ר' מנא כגון אלין כותאי דאינון משעבדין בבניהון ועושין להן עבודת עבד ולפיכך נאמן במאי דחזר ואמר בני הוא דהא דאמר מעיקרא עבדי שהוא משמשו כעבד:
אינו נאמן. בהאי דחזר ואמר בני שאלו כן לא היה אומר להמוכסין עבדי הוא ולהיות נפסד חנם אלא ודאי מעיקרא קושטא הוא דקאמר:
היה עומד בצד המוכסין. ודרך המוכסין ליקח מכס מן העבדים ולא מן הבנים ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא כשעבר מן המכס נאמן במאי דחזר ואמר עבדי דהא דאמר מעיקרא בני הוא להבריחו מן המכס נתכוין:
ר' חזקיה. מפרש הא דאית תני אפי' בכה''ג נאמן כגון שהיו מחזיקין אותו שהיא משפחתו והיו מחזיקין אותה במשוחררת ובנו הוא והוא אומר שלא שחררה ואין זה בנו בהא הוא דנאמן משום דלא מפיק ליה מחזקתו לגמרי אלא שטעו וקסברי שהוא שחררה ואין זה אלא גלוי מילתא בעלמא ועוד דלא משוי ליה לממזר אלא לעבד ואפי' לרבנן הוא נאמן:
כי את הבכור בן השנואה יכיר. ודרשינן מכאן שנאמן אדם לומר זה בני בכור ואמרינן עלה דוקא אם היה מוחזק שאינו בנו ובשעת מיתתו אמר בנו הוא דנאמן אבל אם היה מוחזק עד עתה שהוא בנו ובשעת מיתתו אמר שאינו בנו ורוצה להפסידו מחלק ירושתו אינו נאמן:
אית תניי תני. אפי' על קדמייתא היו מוחזקים בו שהוא בנו ואומר שאינו בנו נאמן ואפי' להפסידו מירושתו:
גמ' תמן תנינן. בפרק יש נוחלין האומר זה בני נאמן:
לתת לו. שירש עם אחיו בנכסיו הוא דנאמן אבל לא ליקח ממנו כגון שהיה מוחזק בבן ראובן ובא שמעון ואמר בני הוא זה אינו נאמן להפסידו מנכסי ראובן:
אמר ר' יוסי ולא מתניתא היא. ומאי קמ''ל ר' יוחנן דהרי זה אומר עליו שהוא ממזר וכבר שנינו האומר בני זה ממזר ואפי' שניהם מעידין עליו אינן נאמנין:
דילמא על דר' יהודה איתאמרת. דילמא הא דרבי יוחנן אליבא דר' יהודה הוא דאיתמר דס''ל דנאמן אדם לומר בני זה ממזר ועלה קאמר רבי יוחנן לתת לו הוא דנאמן כלומר שאינו מפסידו מירושתו ממה שהוחזק בו וכגון דמחזיק לנו בבנו אלא שאומר שנולד לו מחייבי כריתות:
אבל לא ליקח ממנו. אם כשהוא אומר עליו ממזר הוא מפסידו מחזקת ירושתו כדלעיל אינו נאמן:
עוד היא מתניתא. הא נמי תנינא בברייתא:
משנה: 46b הָאוֹמֵר בְּנִי זֶה מַמְזֵר אֵינוֹ נֶאֱמָן. וַאֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן אוֹמְרִין עַל הָעוֹבֵר שֶׁבְּמֵיעֵיהָ מַמְזֵר הוּא אֵינָן נֶאֱמָנִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נֶאֱמָנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' האומר בני זה ממזר אינו נאמן. דאין קרוב כשר להעיד:
ואפי' שניהם. הבעל ואשתו ולא מיבעיא כשהאב לבדו מעיד על בנו שהוא ממזר דלא מהימן דלא קים ליה בגויה אלא אפי' אמו דקים לה בגויה אינה נאמנת ואפי' על עובר שבמעיה שלא היה מעולם בחזקת כשרות:
רבי יהודה אומר נאמנין. טעמא דר' יהודה דכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר ודרשינן יכיר יכירנו לאחרים מכאן שהאב נאמן הוא לפסול את בנו ודוקא על בנו הוא נאמן אבל לא על בן בנו שאם היו לבן זה בנים אינו נאמן לפסלם. והאם אינה נאמנת לפסול את בנה והלכה כר' יהודה:
תַּנֵּי. נֶאֱמָן עַל הַגָּדוֹל וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַקָּטָן. אֵי זֶהוּ גָדוֹל. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים. רִבִּי אַבָּהוּ. כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲשָָּׁה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי אַבָּהוּ. גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל וְהָיוּ לוֹ בָנִים וְאָמַר. מַלְתִּי וְלֹא טָבַלְתִּי. נֶאֱמָן וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ בַּשַּׁבָּת. מִשֻּׁם מֵהַנְכָּייָה. דִּבְרֵי רַב יוּדָה. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי אַבָּהוּ. פָּתַר לָהּ. מִשֻּׁם מַה בְכָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פתר לה משם מה בכך. כלומר דקסבר רבי אבהו דגר לא בעי מילה וטבילה אלא במילה לחודה סגי ולפיכך מטבילין אותו בשבת דמה בכך דלא צריך טבילה ולאו מתקן גברא מיקרי ומהאי טעמא נמי נאמן שהרי אין פוסל עצמו כלום וקמ''ל דלא חיישינן שמא ערבי או גבעוני מהול הוא וצריך להטיף ממנו דם ברית:
מה עבד לה ר' אבהו. הא שמעינן מהכא דנאמן:
נכייה. משום נקיה בעלמא:
משם מה. מטבילין אותו בשבת הא מתקן גברא הוא:
גר שמל ולא טבל. כדמפר' ואזיל שהוא אומר מלתי ולא טבלתי נאמן אלמא אפי' היו לו בנים נאמן לפסול לעצמו:
ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל שיש לו אשה. ואין לו בנים זהו גדול שנאמן עליו אבל אם יש לו בנים עליו ג''כ אינו נאמן וה''ק ואינו נאמן על הקטן בזמן שיש שם קטן דלא מסתברא שיהו בניו פסולים ובני בניו כשרים:
כל שיש לו אשה ובנים. וה''ק נאמן על בנו ואינו נאמן לפסול את בן בנו:
תני נאמן על הגדול. אמתני' קאי נאמן לפסול את הגדול ואינו נאמן על הקטן:
אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִּמְדִינַת הַיָּם. תַּנֵּי. הֵבִיא רְאָייָה עַל הַגְּדוֹלִים יָבִיא רְאָייָה עַל הַקְּטַנִּים. לְיֵי דֵא מִילָּה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּה נִתְגָּֽרְשָׁה בֵּינְתַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני הביא ראיה על הגדולים. אסיפא דמתני' קאי מתה ואלו בניה צריך להביא ראיה על האשה ועל הבנים ואם הביא ראיה על הגדולים אע''פ כן צריך להביא ראיה על הקטנים כדמפרש ואזיל:
ליידא מילה. לאיזה דבר קאמרת שצריך ראיה עוד על הקטנים הרי כבר הביא ראיה על אשה זו ואלו הם בניה:
אמר רבי יונה. היינו טעמא אף על פי שהביא ראיה שאשתו היתה ואלו הגדולים בניה הם אני אומר שמא נתגרשה בנתיים אחר שילדה הגדולים נתגרשה ממנו ואין אלו הקטנים ממנה והלכך צריך להביא ראיה על כלן שהם בניה:
הלכה: מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ כול'. תַּנֵּי. אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁבָּאוּ מִמְדִינַת הַיָּם. הוּא אוֹמֵר. אִשְׁתִּי הִיא. וְהִיא אוֹמֶרֶת. בַּעֲלִי הוּא. אֵין הוֹרְגִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. הוּחְזְקוּ. הוֹרְגִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. עַד כַּמָּה הִיא חֲזָקָה. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. תַּמָּן תַּנִּינָן. תִּינּוֹק שֶׁנִּמְצָא בְיַד הָעִיסָּה וּבָצֵק בְּיָדוֹ. רִבִּי מֵאִיר מְטָהֵר וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. שֶׁדֶּרֶךְ תִּינּוֹק לְטַפֵּחַ בָּעִיסָּה. וְשׂוֹרְפִין עַל הַחֲזָקוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הוֹרְגִין עַל הַחֲזָקוֹת. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין הוֹרְגִין עַל הַחֲזָקוֹת. רִבּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוֹרְגִין עַל הַחֲזָקוֹת. מַה פְלִיגִין. בַּשְּׂרֵיפָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הוֹרְגִין עַל הַחֲזָקוֹת וְאֵין שׁוֹרְפִין עַל הַחֲזָקוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כְּשֵׁם שֶׁהוֹרְגִין עַל הַחֲזָקוֹת כָּךְ שׂוֹרְפִין עַל הַחֲזָקוֹת. וּמְנַיִין שֶׁהוֹרְגִין עַל הַחֲזָקוֹת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. כָּתוּב וּמַכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת. וְכִי דָבָר בָּרִיא הוּא שֶׁזֶּה הוּא אָבִיו. וַהֲלֹא חֲזָקָה הִיא שֶׁהוּא אָבִיו. וְאַתְּ אָמַר. הוֹרְגִין. אַף הָכָא הוֹרְגִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ר' אבון שמע לה מן דבתרה. אסיפא הוא דמתני לה אשה נשאתי כו' מביא ראיה על האשה ולא על הבנים דעשו אותן כשני עדים:
גמ' תני איש ואשה שבאו ממדינת הם כו' אין הורגין עליהן. להבא עלי' משום אשת איש דשמא מכחישין הן. עד שלשים יום. אם הוחזק באשתו שלשים יום חזקה היא והורגין עליה:
תמן תנינן. פ''ג דטהרות תינוק שנמצא בצדי העיסה ואותו תינוק ודאי טמא הוא כדאמר בתוספתא מפ''מ אמרו ותינוק טמא שדרך נשים נדות מגפפות ומנשקות אותו:
ר''מ מטהר. את העיסה דר' מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא דרוב התינוקות מטפחין בעיסה ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא ולפיכך תולין שאדם טהור נטלו מן העיסה ונתן ביד התינוק:
וחכמים מטמאין. דאזלינן בתר רוב התינוקות המטפחין בעיסה והתינוק בעצמו נטלו:
ושורפין על החזקות. לשון שאלה היא לחכמים דמטמאין אם שורפין את התרומ' על החזקה זו שחזקת התינוקות מטפחין:
ר' יוסי בשם ר' זעירא איתפלגון רבי יוחנן ורשב''ל. קס''ד דר' יוסי אם סומכין על החזקה שהיא אשת איש ולדון דיני נפשות כל שכן שסומכין על החזקה לשרוף את התרומה והלכך תלי בפלוגתייהו דר' יוחנן ור''ל ולמ''ד אין הורגין אין שורפין:
ר' יוסי בר' בון בשם ר' זעירא. קאמר דלא היא דלא תלינן בהא ופלוגתייהו נמי לא כך שנינו אלא בשריפה גופה הוא דפליגי וכ''ע מודים שהורגין על החזקות כדילפינן לקמן מקרא:
מה פליגין בשריפה. אם שורפין תרומה על החזקה ר' יוחנן סבירא ליה אע''פ שהורגין אין שורפין תרומה על החזקה והא דחכמים מטמאין לתלות הוא אבל לא לשרוף וטעמא דמקילינן בשריפת תרומה יותר מדיני נפשות משום דיש כאן חזקת טהרת עיסה העומדת נגד חזקת התינוקות מטפחין:
והלא חזקה היא שהוא אביו. אינו אלא חזקה שהוא אביו והורגין עלי' וכן בעלמא הורגין על החזקה:
פתר לה. ר' יוחנן המתני' משום חומרא דעריות חיישינן לקדושי השליח ואינו יכול לבטל שליחותו שלא בפניו. שמע לה מן דבתרה. תני להאי קושיא ופירקא אסיפא:
ולית הדא פליגא על ר' יוחנן. דאמר בפ' השולח אדם מבטל שליחותו בדברים דקסבר אתי דיבור ומבטל דיבור ובמתני' קתני אם שלו קדמו קדושיו קדושין דמשמע דוקא שעשה מעשה וקדשה לאחר הא לאו הכי אינו יכול לחזור מהשליחות דאין יכול לבטל שליחותו בדברים וקשיא לר' יוחנן:
גמ' גרסינן הכא הא דכתוב בספרי הדפוס לקמן ולית הדא כו' ונתחלפו הסוגיות בטעות:
משנה: אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִּמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵילּוּ בָנֶיהָ מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל בָּנֶיהָ. מֵתָה וְאֵילּוּ בָנֶיהָ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְעַל הַבָּנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מביא ראיה על האשה. שהיא מיוחסת ואינו מביא ראיה על הבנים שהרי כרוכין אחריה:
מתה ואלו בני'. ואין כאן שום הוכחה מביא ראיה על האשה שהיתה מיותסת ועל הבני' שמאותה אשה היו:
ואינו מביא ראיה על האשה. שהיתה מיוחסת לפי שכבר בדקו אחריה כשנשאה כאן. ר' אבהו בשם ר' יוחנן איש ואשתו עשו אותן כשני עדים. להיות נאמנין על בניהן דחזקה אין האשה שותקת על בני חבירתה ולומר בניה הם:
מתה ואלו בניה מביא ראיה על הבנים. שהיו בני אותה האשה:
ולא על הבנים. מוקי לה בבבלי בקטנים וכרוכי' אחריה דבחזקת אמן הן ואינם צריכין לייחס ע''י עדים:
מתני' אינו צריך להביא ראיה לא על האשה. שהיא מיוחסת שכבר בדקוה כשנשאה:
וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה. אצטריך תנא לאשמעינן רישא וסיפא דאי אשמעינן רישא באב שעשה שליח לקדש את בתו ה''א אב דקים ליה ביוחסין וכשמצא מיוחס זה קדשה לו הוא דאמרינן דבטל את השליחות אבל אתתא דלא קים לה ביוחסין אע''ג דקדשה את עצמה לא סמכה על קדושיה ולא בטלה את השליח דסברה דלמא משכח שליח אדם מיוחס מזה ואי אשמעינן בדידה הוי אמינא משום דאתתא דייקא ומנסבה כי קדשה עצמה בטלה את השליח אבל אב דלא קפיד על בתו אם תנשא לבעל כל דהו לא בטליה לשליחות השליח והא דקדים וקידשה סבר דילמא לא משכח שליח למי צריכא:
מתני' שניהם נותנים גט. אם באת לינשא לאחר:
הלכה: מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ עָשׂוּ אוֹתָן כִּשְׁנֵי עֵדִים. חֲזָקָה אֵין אִשָּׁה שׁוֹתֶקֶת עַל בְּנֵי חֲבֵירָתָהּ. רִבִּי אָבוּן שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָה. אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִּמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי זוֹ וְאֵילּוּ בָנֶיהָ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ עָשׂוּ אוֹתָן כִּשְׁנֵי עֵדִים. חֲזָקָה אֵין אִשָּׁה שׁוֹתֶקֶת עַל בְּנֵי חֲבֵירָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ר' אבון שמע לה מן דבתרה. אסיפא הוא דמתני לה אשה נשאתי כו' מביא ראיה על האשה ולא על הבנים דעשו אותן כשני עדים:
גמ' תני איש ואשה שבאו ממדינת הם כו' אין הורגין עליהן. להבא עלי' משום אשת איש דשמא מכחישין הן. עד שלשים יום. אם הוחזק באשתו שלשים יום חזקה היא והורגין עליה:
תמן תנינן. פ''ג דטהרות תינוק שנמצא בצדי העיסה ואותו תינוק ודאי טמא הוא כדאמר בתוספתא מפ''מ אמרו ותינוק טמא שדרך נשים נדות מגפפות ומנשקות אותו:
ר''מ מטהר. את העיסה דר' מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא דרוב התינוקות מטפחין בעיסה ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא ולפיכך תולין שאדם טהור נטלו מן העיסה ונתן ביד התינוק:
וחכמים מטמאין. דאזלינן בתר רוב התינוקות המטפחין בעיסה והתינוק בעצמו נטלו:
ושורפין על החזקות. לשון שאלה היא לחכמים דמטמאין אם שורפין את התרומ' על החזקה זו שחזקת התינוקות מטפחין:
ר' יוסי בשם ר' זעירא איתפלגון רבי יוחנן ורשב''ל. קס''ד דר' יוסי אם סומכין על החזקה שהיא אשת איש ולדון דיני נפשות כל שכן שסומכין על החזקה לשרוף את התרומה והלכך תלי בפלוגתייהו דר' יוחנן ור''ל ולמ''ד אין הורגין אין שורפין:
ר' יוסי בר' בון בשם ר' זעירא. קאמר דלא היא דלא תלינן בהא ופלוגתייהו נמי לא כך שנינו אלא בשריפה גופה הוא דפליגי וכ''ע מודים שהורגין על החזקות כדילפינן לקמן מקרא:
מה פליגין בשריפה. אם שורפין תרומה על החזקה ר' יוחנן סבירא ליה אע''פ שהורגין אין שורפין תרומה על החזקה והא דחכמים מטמאין לתלות הוא אבל לא לשרוף וטעמא דמקילינן בשריפת תרומה יותר מדיני נפשות משום דיש כאן חזקת טהרת עיסה העומדת נגד חזקת התינוקות מטפחין:
והלא חזקה היא שהוא אביו. אינו אלא חזקה שהוא אביו והורגין עלי' וכן בעלמא הורגין על החזקה:
פתר לה. ר' יוחנן המתני' משום חומרא דעריות חיישינן לקדושי השליח ואינו יכול לבטל שליחותו שלא בפניו. שמע לה מן דבתרה. תני להאי קושיא ופירקא אסיפא:
ולית הדא פליגא על ר' יוחנן. דאמר בפ' השולח אדם מבטל שליחותו בדברים דקסבר אתי דיבור ומבטל דיבור ובמתני' קתני אם שלו קדמו קדושיו קדושין דמשמע דוקא שעשה מעשה וקדשה לאחר הא לאו הכי אינו יכול לחזור מהשליחות דאין יכול לבטל שליחותו בדברים וקשיא לר' יוחנן:
גמ' גרסינן הכא הא דכתוב בספרי הדפוס לקמן ולית הדא כו' ונתחלפו הסוגיות בטעות:
משנה: מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְאָמַר אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמִּי לִמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵילּוּ בָנֶיהָ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה לֹא עַל הָאִשָּׁה וְלֹא עַל הַבָּנִים. מֵתָה וְאֵילּוּ בָנֶיהָ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה עַל הַבָּנִים וְאֵינוֹ מֵבִיא רְאָייָה עַל הָאִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מביא ראיה על האשה. שהיא מיוחסת ואינו מביא ראיה על הבנים שהרי כרוכין אחריה:
מתה ואלו בני'. ואין כאן שום הוכחה מביא ראיה על האשה שהיתה מיותסת ועל הבני' שמאותה אשה היו:
ואינו מביא ראיה על האשה. שהיתה מיוחסת לפי שכבר בדקו אחריה כשנשאה כאן. ר' אבהו בשם ר' יוחנן איש ואשתו עשו אותן כשני עדים. להיות נאמנין על בניהן דחזקה אין האשה שותקת על בני חבירתה ולומר בניה הם:
מתה ואלו בניה מביא ראיה על הבנים. שהיו בני אותה האשה:
ולא על הבנים. מוקי לה בבבלי בקטנים וכרוכי' אחריה דבחזקת אמן הן ואינם צריכין לייחס ע''י עדים:
מתני' אינו צריך להביא ראיה לא על האשה. שהיא מיוחסת שכבר בדקוה כשנשאה:
וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה. אצטריך תנא לאשמעינן רישא וסיפא דאי אשמעינן רישא באב שעשה שליח לקדש את בתו ה''א אב דקים ליה ביוחסין וכשמצא מיוחס זה קדשה לו הוא דאמרינן דבטל את השליחות אבל אתתא דלא קים לה ביוחסין אע''ג דקדשה את עצמה לא סמכה על קדושיה ולא בטלה את השליח דסברה דלמא משכח שליח אדם מיוחס מזה ואי אשמעינן בדידה הוי אמינא משום דאתתא דייקא ומנסבה כי קדשה עצמה בטלה את השליח אבל אב דלא קפיד על בתו אם תנשא לבעל כל דהו לא בטליה לשליחות השליח והא דקדים וקידשה סבר דילמא לא משכח שליח למי צריכא:
מתני' שניהם נותנים גט. אם באת לינשא לאחר:
הלכה: וְכֵן הַאִשָּׁה שֶׁנָּֽתְנָה רְשׁוּת כול'. וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אָדָם מְבַטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ בִּדְבָרִים. פָּתַר לָהּ. מִשּׁוּם חוּמְרָא דַעֲרָיוֹת. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִִּי בּוּן שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָה. וְכֵן הַאִשָּׁה שֶׁנָּֽתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ וְהָֽלְכָה הִיא וְקִידְּשָׁהּ אֶת עַצְמָהּ. וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אָדָם מְבַטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ בִּדְבָרִים. פָּתַר לָהּ. מִשּׁוּם חוּמְרָא הוּא בָעֲרָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ר' אבון שמע לה מן דבתרה. אסיפא הוא דמתני לה אשה נשאתי כו' מביא ראיה על האשה ולא על הבנים דעשו אותן כשני עדים:
גמ' תני איש ואשה שבאו ממדינת הם כו' אין הורגין עליהן. להבא עלי' משום אשת איש דשמא מכחישין הן. עד שלשים יום. אם הוחזק באשתו שלשים יום חזקה היא והורגין עליה:
תמן תנינן. פ''ג דטהרות תינוק שנמצא בצדי העיסה ואותו תינוק ודאי טמא הוא כדאמר בתוספתא מפ''מ אמרו ותינוק טמא שדרך נשים נדות מגפפות ומנשקות אותו:
ר''מ מטהר. את העיסה דר' מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא דרוב התינוקות מטפחין בעיסה ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא ולפיכך תולין שאדם טהור נטלו מן העיסה ונתן ביד התינוק:
וחכמים מטמאין. דאזלינן בתר רוב התינוקות המטפחין בעיסה והתינוק בעצמו נטלו:
ושורפין על החזקות. לשון שאלה היא לחכמים דמטמאין אם שורפין את התרומ' על החזקה זו שחזקת התינוקות מטפחין:
ר' יוסי בשם ר' זעירא איתפלגון רבי יוחנן ורשב''ל. קס''ד דר' יוסי אם סומכין על החזקה שהיא אשת איש ולדון דיני נפשות כל שכן שסומכין על החזקה לשרוף את התרומה והלכך תלי בפלוגתייהו דר' יוחנן ור''ל ולמ''ד אין הורגין אין שורפין:
ר' יוסי בר' בון בשם ר' זעירא. קאמר דלא היא דלא תלינן בהא ופלוגתייהו נמי לא כך שנינו אלא בשריפה גופה הוא דפליגי וכ''ע מודים שהורגין על החזקות כדילפינן לקמן מקרא:
מה פליגין בשריפה. אם שורפין תרומה על החזקה ר' יוחנן סבירא ליה אע''פ שהורגין אין שורפין תרומה על החזקה והא דחכמים מטמאין לתלות הוא אבל לא לשרוף וטעמא דמקילינן בשריפת תרומה יותר מדיני נפשות משום דיש כאן חזקת טהרת עיסה העומדת נגד חזקת התינוקות מטפחין:
והלא חזקה היא שהוא אביו. אינו אלא חזקה שהוא אביו והורגין עלי' וכן בעלמא הורגין על החזקה:
פתר לה. ר' יוחנן המתני' משום חומרא דעריות חיישינן לקדושי השליח ואינו יכול לבטל שליחותו שלא בפניו. שמע לה מן דבתרה. תני להאי קושיא ופירקא אסיפא:
ולית הדא פליגא על ר' יוחנן. דאמר בפ' השולח אדם מבטל שליחותו בדברים דקסבר אתי דיבור ומבטל דיבור ובמתני' קתני אם שלו קדמו קדושיו קדושין דמשמע דוקא שעשה מעשה וקדשה לאחר הא לאו הכי אינו יכול לחזור מהשליחות דאין יכול לבטל שליחותו בדברים וקשיא לר' יוחנן:
גמ' גרסינן הכא הא דכתוב בספרי הדפוס לקמן ולית הדא כו' ונתחלפו הסוגיות בטעות:
משנה: מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ וְהָלַךְ הוּא וְקִידְּשָָׁהּ אִם שֶׁלּוֹ קָֽדְמוּ קִידּוּשָׁיו קִידּוּשִׁין וְאִם שֶׁלִּשְׁלוּחוֹ קָדַם קִידּוּשָׁיו קִידּוּשִׁין וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ שְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין גֵּט וְאִם רָצוּ אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס. וְכֵן הַאִשָּׁה שֶׁנָּֽתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ וְהָֽלְכָה וְקִידְּשָׁהּ אֶת עַצְמָהּ אִם שֶׁלָּהּ קָֽדְמוּ קִידּוּשֶׁיהָ קִידּוּשִׁין וְאִם שֶׁלִּשְׁלוּחָהּ קָדַם קִידּוּשָׁיו קִידּוּשִׁין וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ שְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין 47a גֵּט וְאִם רָצוּ אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מביא ראיה על האשה. שהיא מיוחסת ואינו מביא ראיה על הבנים שהרי כרוכין אחריה:
מתה ואלו בני'. ואין כאן שום הוכחה מביא ראיה על האשה שהיתה מיותסת ועל הבני' שמאותה אשה היו:
ואינו מביא ראיה על האשה. שהיתה מיוחסת לפי שכבר בדקו אחריה כשנשאה כאן. ר' אבהו בשם ר' יוחנן איש ואשתו עשו אותן כשני עדים. להיות נאמנין על בניהן דחזקה אין האשה שותקת על בני חבירתה ולומר בניה הם:
מתה ואלו בניה מביא ראיה על הבנים. שהיו בני אותה האשה:
ולא על הבנים. מוקי לה בבבלי בקטנים וכרוכי' אחריה דבחזקת אמן הן ואינם צריכין לייחס ע''י עדים:
מתני' אינו צריך להביא ראיה לא על האשה. שהיא מיוחסת שכבר בדקוה כשנשאה:
וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה. אצטריך תנא לאשמעינן רישא וסיפא דאי אשמעינן רישא באב שעשה שליח לקדש את בתו ה''א אב דקים ליה ביוחסין וכשמצא מיוחס זה קדשה לו הוא דאמרינן דבטל את השליחות אבל אתתא דלא קים לה ביוחסין אע''ג דקדשה את עצמה לא סמכה על קדושיה ולא בטלה את השליח דסברה דלמא משכח שליח אדם מיוחס מזה ואי אשמעינן בדידה הוי אמינא משום דאתתא דייקא ומנסבה כי קדשה עצמה בטלה את השליח אבל אב דלא קפיד על בתו אם תנשא לבעל כל דהו לא בטליה לשליחות השליח והא דקדים וקידשה סבר דילמא לא משכח שליח למי צריכא:
מתני' שניהם נותנים גט. אם באת לינשא לאחר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source